תפריט
- 054-6342329
תפריט
גירושין הוא הליך שעלול להיסחב לאורך זמן, ולגבות מחיר מכל המשפחה – בגלל מאבקים ממושכים, מכוערים ויקרים. אבל כל זה יכול להתקיים גם בצורה נעימה ומכבדת, כי בשביל להיפרד לא צריכים לפרק את המשפחה.
הדרך המומלצת היא להכין הסכם גירושין עוד לפני שמגיעים לבית המשפט, או תוך כדי ההליך. במידה שהוא מאושר על ידי בית משפט או בית דין רבני, הוא מקבל תוקף של פסק דין – כלומר הוא מחייב את החתומים עליו בכל סעיפיו.
כדי לערוך הסכם כזה, אפשר לפנות למגשר או לעורך דין שמתמחה בנושא. אנשי מקצוע אלה יתייחסו לכלל ההיבטים של הגירושין, כולל: תשלומי מזונות, קביעת המשמורת והסדרי ראייה ואופן חלוקת רכושם וממונם של בני הזוג. מלבד זאת, כולל ההסכם התייחסות מפורטת להתנהלותם ולשיתוף הפעולה בין בני הזוג בחיי היומיום ובמקרים חריגים.
הסכם שאושר על-ידי בית דין רבני או בית משפט לא קל לבטל או לשנות, אלא אם מדובר בשינוי מהותי של אחד הצדדים או בגלל רמייה, הטעיה או כפייה. לחלופין יכול לקרות מקרה שבו אחד הצדדים מפר את ההסכם, או מקרה שבו בני הזוג מסכימים ביחד על שינוי כלשהו שאינו פוגע בילדיהם.
הסדרי ראייה נקבעים במסגרת הסכם גירושין או דיון בבית משפט לענייני משפחה. המטרה היא לעגן את זכויות המפגש והשהייה של שני בני הזוג עם ילדיהם, ובדגש על ההורה שאינו המשמורן לקשר קבוע ורציף עם ילדיו.
הסדרי הראייה נקבעים בהתאם לטובת הילד, לנסיבות הספציפיות של המקרה ולתסקיר של פקידת הסעד שמהווה המלצה בלתי מחייבת. לרוב, בית המשפט קובע שני מפגשים בשבוע בזמנים קבועים ושבת אחת פעם בשבועיים, כשהחגים מחולקים בצורה מחזורית שווה. לפעמים המפגשים עשויים לכלול לינה, ולפעמים יש הסדרים רחבים במקרה של משמורת משותפת, או הסדרים צרים יותר.
לפסיקה של הסדרי ראייה עשויות להיות השלכות משמעותיות על הקשר ביניכם לבין ילדיכם, ולכן חשוב מאוד לפנות אל עורך דין המתמחה בדיני משפחה.
במידה שההסדרים שנקבעו אינם הוגנים או אינם משקפים את טובת הילד, ניתן לערער על החלטת בית המשפט ולבקש שינוי בהסדרי הראייה.
על פי חוק מרשם האוכלוסין והנחיות משרד הפנים, יירשם שם האב עד הגיע הילד לגיל 3 שנים ולפי הודעה מטעם הוריו. אם זה לא בוצע עד גיל 3, יתבצע הרישום בהתאם לפסיקה של בית דין או בית משפט.
לרוב, פסיקה זו ניתנת עקבות פנייה של גבר או אישה להוכחת אבהותו של הגבר, במטרה לחייבו לשלם מזונות לילדו ולשאת באחריות הכרוכה באבהותו, וגם כדי לממש את זכותו של אותו גבר לשמור על קשר עם הילד מכוח הסדרי ראייה.
בדיקת אבהות נדרשת במקרים הבאים
מאחר שלהוכחת אבהותו של אדם יהיו השלכות משמעותיות על חייו, נטל ההוכחה מוטל על התובע. הראיה החותכת ביותר העומדת לרשותו הינה בדיקת רקמות. במקרים אלו חשוב מאוד לפנות אל עורך דין המתמחה בדיני משפחה.
משמורת על הילדים מקבלת האם ברוב המקרים, מתוך הנחה של בית המשפט כי האימא תוכל לספק את המענה האופטימלי ברמה הנפשית, הבריאותית והחומרית. בכל זאת, יכולותיהם של שני ההורים עומדות למבחן וכל מקרה נבחן לגופו בעזרת פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ורופאים, שנותנים את חוות דעת על האם והאב גם יחד. במידת הצורך, המשמורת עוברת לאבא או שמחליט בית המשפט על משמורת משותפת.
כאשר בית המשפט מגיע למסקנה שלשני ההורים יש מעמד שווה מבחינת יכולתם לגדל את הילדים, הוא פוסק על משמורת משותפת. פסיקה זו הופכת לאחרונה נפוצה יותר ויותר, בעיקר כשההורים מביעים את רצונם לשתף פעולה לטובת ילדיהם. משמורת משותפת אינה מעידה בהכרח על חלוקה שווה של זמני השהייה בבתי ההורים, אלא פשוט מעידה כי שני ההורים מעורבים בתהליך.
הליך אפוטרופסות נועד לספק הגנה לגופם ולרכושם של קטינים ושל בוגרים, שאינם מסוגלים לדאוג לצורכיהם ומכונים חסויים. מינוי וביטול אפוטרופסות לגוף ולרכוש הוא בסמכות בית משפט או בית דין רבני. במקרה של מינוי, בית המשפט מעניק לממונה את הכוח לייצג את החסוי בתחומים שבית המשפט קבע, כגון טיפול בענייני עיזבונות והקדשים לצורכי קדושה, תוך שמירת טובת החסוי בראש מעייניו.
החוק מכיר בחסוי שנדרש לאפוטרופוס במצבים הבאים:
לעתים עולה חשד כי האפוטרופוס לא פועל לטובת החסוי או העיזבון שהופקד בידיו, כמו הוצאת כספים ללא הצדקה, שימוש לא נאות ברכושו של החסוי או העיזבון, או פגיעה בחסוי עצמו. במקרים כאלה חשוב לקבל סיוע וליווי מטעם עורך דין המתמחה בדיני משפחה בכלל ובדיני אפוטרופסות בפרט, ולפנות אל בית המשפט.
הסדר איזון משאבים קובע עקרונות ברורים לחלוקת הרכוש בעת גירושין, כולל סוגי רכוש שאינם נכללים בחלוקה ומקרים שבהם החלוקה לא תהיה בהכרח שוויונית.
הסדר איזון משאבים, הקובע את הכללים הברורים לפיהם מחושבת חלוקת הרכוש בין בני זוג במקרה גירושין, מתייחס הן למי שנישאו והן למי שחיו כידועים בציבור ללא נישואין. ההסדר, המעוגן בחוק יחסי ממון (1974) כולל מספר עקרונות יסוד ופירוט של הרכוש שייחשב כרכוש משותף, רכוש המוחרג מהגדרת הרכוש המשותף ונסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה בלתי
שוויונית של הרכוש.
